מהמודל לתשתית: כך שוק הבינה המלאכותית בישראל עובר ממרוץ הדגמים אל אבטחתם והפעלתם בקנה מידה גדול

אני כותבת על בינה מלאכותית ולמידת מכונה, ומנסה תמיד לזקק את ההמולה סביבן למגמות אמיתיות שאפשר להבין. ולאחרונה שמתי לב לשינוי מרתק בשוק הישראלי, שינוי שלדעתי מספר לנו הרבה על השלב הבא של המהפכה הזו, שכן הכסף הגדול כבר לא זורם רק אל מי שבונה את המודלים הנוצצים, אלא אל מי שמאבטח ומפעיל אותם.

השבועות האחרונים היו סוערים במיוחד מבחינת גיוסים, וכמה עסקאות ענק הדליקו נורה אדומה של סקרנות אצלי. חברת הבינה המלאכותית הישראלית דיקארט, למשל, גייסה שלוש מאות מיליון דולר בסבב שגובה על ידי ענקית השבבים אנבידיה, לפי שווי מרשים של ארבעה מיליארד דולר, נתון שממחיש עד כמה המשקיעים מאמינים בכישרון המקומי.

אבל דיקארט רחוקה מלהיות הסיפור היחיד, ודווקא שאר הגיוסים הם שחשפו בעיניי את המגמה האמיתית. חברת הסטארטאפ גלואו, למשל, יצאה ממצב סמוי עם גיוס אדיר של מאה שמונים מיליון דולר ולפי שווי של מיליארד ומאתיים מיליון דולר, כשהיא מהמרת על כך שהבינה המלאכותית יכולה להפוך את אבטחת המחשבים מהגנה מגיבה למניעה יזומה.

גל ההשקעות שמספר סיפור

מה שמסקרן אותי הוא לא רק גודל הסכומים, אלא הכיוון שאליו הם זורמים, כי הוא חושף בבירור את בשלות השוק. אנחנו רואים סטארטאפ שהוקם בידי בכירים לשעבר מעולם אבטחת המידע, אשר כבר חתם על חוזי בינה מלאכותית ארגוניים בהיקף של יותר ממאה מיליון דולר, בעוד חברות רבות ממהרות להוציא פרויקטים משלב הניסוי אל יישום מלא.

גם ענקיות הטכנולוגיה שמות לב לכך, ואנבידיה למשל רכשה את חברת הבינה המלאכותית הארגונית אילומקס בכשישים מיליון דולר. כל אלה יחד, מהגיוסים הענקיים ועד הרכישות המהירות, מציירים תמונה עקבית של תעשייה ישראלית שממשיכה למשוך את ההשקעות הגדולות ביותר בעולם, גם בתקופה מאתגרת.

חשוב לי להדגיש שאלה אינם מספרים מנותקים מהמציאות, אלא ביטוי לאמון עמוק ביכולת הישראלית לחדש. כשמשקיעים מכל העולם מוכנים לשפוך סכומים כאלה על חברות צעירות יחסית, הם למעשה מהמרים על כך שכאן, בישראל, נמצאים חלק מהפתרונות שיגדירו את עולם הבינה המלאכותית בשנים הקרובות.

מהמודל אל התשתית

אם אצטרך לסכם את המגמה במשפט אחד, הייתי אומרת שהמיקוד עובר מבניית המודל אל כל מה שנמצא סביבו. במשך שנים כל תשומת הלב הופנתה אל מי שיצליח לבנות את הצ'אטבוט החכם ביותר, אך עכשיו מגלים כולם שמודל, מרשים ככל שיהיה, הוא חסר ערך אם אי אפשר לאבטח אותו, לנהל אותו ולהפעיל אותו בבטחה בקנה מידה עצום.

כאן בדיוק נכנסות החברות שמושכות היום את הכסף הגדול, אלו שעוסקות באבטחת מודלים, בניהול משאבי מחשוב ובהנגשת בינה מלאכותית לארגונים שלמים. זהו מעבר טבעי וחיוני, שכן אחרי ההתלהבות הראשונית מהקסם של הטכנולוגיה, מגיע השלב הבוגר יותר של הפיכתה לכלי עבודה אמין, בטוח ורווחי עבור עסקים אמיתיים.

בעיניי זהו סימן לבשלות מרשימה של השוק, ולא סימן להתקררות ההתלהבות ממנו. תעשייה שמתחילה להשקיע בתשתית, באבטחה ובתפעול, היא תעשייה שמתכוננת לטווח הארוך, ומבינה שהמהפכה האמיתית אינה בהדגמה חד פעמית מרשימה, אלא בשילוב היומיומי והשקט של הטכנולוגיה בתוך כל ארגון וארגון.

הדנ״א הביטחוני והסייבר

אי אפשר להבין את החוזקה הישראלית בתחום הזה בלי להזכיר את שורשיה העמוקים בעולם הסייבר וההגנה. לא במקרה, אבטחת הסייבר, הבינה המלאכותית הארגונית והדיפ טק ממשיכות למשוך את ההשקעות הגדולות ביותר בשוק המקומי, שכן הן נשענות על עשרות שנים של ידע וניסיון שנצברו כאן בתחומי המודיעין והביטחון.

הדנ״א הזה מעניק לחברות הישראליות יתרון ייחודי דווקא בשלב הנוכחי, שבו השאלה המרכזית היא איך שומרים על הבינה המלאכותית. כשהעולם כולו מודאג מפני מודלים שנפרצים, מפני הטיות ומפני שימוש לרעה, היכולת הישראלית המובנית לחשוב בצורה הגנתית ומתוחכמת הופכת לנכס אסטרטגי בעל ערך עצום בזירה הבינלאומית.

המבט שלי קדימה

בשבילי, כל הסיפור הזה הוא תזכורת לכך שהמרוץ בבינה מלאכותית הוא מרתון ולא ספרינט, וישראל ממצבת את עצמה חכם למרחק. במקום להתמקד רק בכותרות הנוצצות של מי בנה את המודל הכי גדול, השוק המקומי בוחר להשקיע בשכבות הפחות זוהרות אך החיוניות, אלו שיקבעו בסופו של דבר מי באמת ירוויח מהמהפכה הזו.

אני אמשיך כמובן לעקוב מקרוב אחרי הגיוסים, הרכישות והמגמות, ולתרגם אותם עבורכם ללשון פשוטה ונטולת סיסמאות. כי בסופו של דבר, מאחורי כל מספר ענק עומדים אנשים, רעיונות והמון עבודה קשה, וזו בדיוק המהות האנושית שהופכת את סיפור הבינה המלאכותית הישראלית למרתק כל כך בעיניי.