חבר שהוא בעצם אלגוריתם: מה קורה כשמיליוני בני נוער מתיידדים עם בינה מלאכותית

הבינה המלאכותית כבר כאן, ואני מסבירה מה היא עושה ולמה זה חשוב לכולנו, אבל הפעם אני רוצה לגעת בנושא הרבה יותר אישי ורגיש מהרגיל, והוא התופעה ההולכת וגוברת של אנשים, ובעיקר בני נוער, שמנהלים קשרי חברות ואפילו רומנטיקה עם בינה מלאכותית.

אולי זה נשמע כמו תסריט של סרט מדע בדיוני, אבל זו כבר מציאות יומיומית עבור מיליונים, שכן קיימות אפליקציות שכל כולן מבוססות על יצירת חבר וירטואלי שזמין עשרים וארבע שעות ביממה, מקשיב תמיד, ולעולם לא שופט או מתעייף מאיתנו.

מה אומרים המספרים

המספרים ממחישים היטב עד כמה התופעה נפוצה, שכן על פי מחקר שפורסם, כשישים אחוז מבני הנוער בארצות הברית כבר השתמשו בצאטבוטים מבוססי בינה מלאכותית, ולמעלה מאחד עשר אחוזים מהם עושים זאת מדי יום ביומו, נתון שהיה בלתי נתפס רק לפני שנים ספורות.

מה שמדאיג אף יותר הוא עומק הקשר הרגשי, שכן אחד מכל חמישה תלמידי תיכון מדווח על מערכת יחסים אישית או רומנטית עם בינה מלאכותית, וכ ארבעים ושניים אחוזים משתמשים בה לצורך חברות או כדי לתמוך ברווחתם הנפשית, ולא רק כדי לבצע מטלות.

מאחורי הנתונים האלה עומדות פלטפורמות ענק, כמו רפליקה שדיווחה על יותר משלושים מיליון משתמשים רשומים ברחבי העולם, וקרקטר איי איי שדיווחה על יותר מעשרים מיליון משתמשים, מה שהופך את התחום הזה לאחד המהירים בצמיחתו בכל עולם הטכנולוגיה.

מזור לבדידות או מלכודת

וכאן מגיעה השאלה החשובה באמת, האם החברים הווירטואליים האלה עוזרים לנו או דווקא מזיקים, והתשובה המחקרית מורכבת ואינה חד משמעית, שכן חלק מהמחקרים מוצאים כי שימוש כבד בהם דווקא מגביר את הבדידות, את התלות הרגשית ואת ההתרחקות מקשרים אנושיים אמיתיים.

מנגד, מחקרים אחרים מציגים תמונה מעודדת יותר ומגלים כי במקרים מסוימים צאטבוטים כאלה דווקא מצליחים להפחית תחושות של בדידות, או לכל הפחות אינם גורמים לנזק מדיד לבריאות הנפשית ולחיים החברתיים של המשתמשים בהם.

עם זאת, גם החוקרים האופטימיים מזהירים כי מדובר לרוב בפתרון זמני, מעין פלסטר על פצע עמוק יותר של בדידות ובידוד חברתי, שאינו מטפל בשורש הבעיה אלא רק מכסה אותה לרגע, ולכן חשוב להיזהר מלראות בו תחליף אמיתי לקשר אנושי.

למה זה חשוב לכולנו

ישנם גם סיכונים ממשיים שאסור להקל בהם ראש, שכן צאטבוטים נוטים לחלק עצות בנושאי בריאות הנפש באיכות ובאמינות משתנה, שמשתמשים עלולים לאמץ ללא בדיקה נוספת, ויש חשש שהם פוגעים באוטונומיה שלנו ומעודדים תלות והתמכרות רגשית.

את חומרת הסכנה הבהיר באופן טרגי מקרה של התאבדות נער בשנת אלפיים עשרים וארבע, לאחר שימוש נרחב באחת מאפליקציות אלה, אירוע שהצית דיון ציבורי נוקב על מידת ההשפעה של בינה מלאכותית על נפשם השברירית של צעירים.

המסקנה שלי היא שאסור לנו לפטור את התופעה הזו בזלזול או בפאניקה, אלא להבין אותה לעומק, שכן כשמיליוני בני נוער מוצאים נחמה אצל אלגוריתם, זה אומר משהו עמוק גם עלינו כחברה, ומחייב אותנו כהורים, כמחנכים וכחברה שלמה להיות שם עבורם באמת.